אביעד תעשיות בטון וטיט (1996) בע"מ נ' הברזל של באז בע"מ

פסק דין

ביום 06.07.11 הגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שיק על סך 112,500 ₪ (להלן: "השיק") שתאריך פירעונו ביום 15.06.11, המשוך על ידי הנתבעת לפקודת חברת "אגמנס בע"מ" (להלן: "הנפרעת") ואשר חולל ביום 16.06.11 מסיבת מתן הוראת ביטול.

בהחלטה מיום 24.10.11 נתקבלה התנגדות הנתבעת לביצוע שטר.

טיעוני התובעת

לטענת התובעת, ביום 02.09.10 נחתם בינה ובין הנפרעת הסכם לאספקת בטון וטיט, ובהתאם להסכם זה סיפקה התובעת לנפרעת מוצרי בטון וטיט, וביום 25.01.11 מסרה לה הנפרעת את השיק, כאשר במועד זה עמדה יתרת חובה של הנפרעת לתובעת על סך כולל של 254,511 ₪. עם קבלת השיק הדחוי, שמועד פירעונו ליום 15.06.11, בדקה התובעת את כשרותו של השיק ומשנוכחה לראות כי הינו שלם ותקין על פי מראהו וכי אין עליו הגבלת סחירות או מחיקות, הסכימה לקבלו והפיקה לנפרעת קבלה שמספרה 6823. לטענתה, מעולם לא נאמר לה על ידי הנפרעת כי קיימת בעיה עם השיק וכי לא סופקה בגינו תמורה לנתבעת, ולא היה ידוע לה דבר באשר למצבה הכלכלי הרעוע של הנפרעת וכי אין ביכולתה לספק לנתבעת את הברזל שהזמינה מהנפרעת ושתמורתו שילמה הנתבעת שיק זה לנפרעת. לטענת התובעת, לו הייתה לה ידיעה כלשהי בדבר מצבה הכלכלי הרעוע של הנפרעת לא הייתה ממשיכה לספק לה סחורה. לטענתה, היא אוחזת כשורה בשיק וכי קיבלה אותו לידיה בתום לב ובתמורה, במהלך עסקיה הרגיל ולפני מועד פירעונו, כשהוא שלם ותקין על פי מראהו, כך שלא הייתה לה כל סיבה לבדוק את כשרותו אל מול הבנק, ובהיותה אוחזת כשורה, כאמור, יש לקבוע כי דין טענתה של הנתבעת לכישלון תמורה להידחות. לפי ב"כ התובעת ( סעיפים 34-38 לסיכומיו בכתב ), כישלון תמורה שנגרם לאחר ועד סיחור השיק ולאחר מתן ערך כנגדו, איננו טענת הגנה כנגד החזיק בשיק, זאת, בהתבסס על ההלכה שנקבעה בתיק ע"א 333/61 גויסקי נגד מאיר ( פ"ד ט"ז 595 ), ואשר לא שונתה על ידי בית המשפט העליון.

טיעוני הנתבעת

הנתבעת התקשרה עם הנפרעת בעסקה למכירת ברזל מיום 23.01.11 , ובתמורה להזמנת הסחורה מסרה הנתבעת לפקודת הנפרעת סדרה של 11 שיקים, וביניהם השיק מושא תיק זה, אותו מסרה הנתבעת ביום 25.01.11 . מאחר והנפרעת סיפקה לנתבעת אך חלק מהסחורה כנגד השיק הראשון ולאחר שכל פניותיה של הנתבעת לנפרעת לאספקת הברזל לא נענו והנפרעת ניתקה כל קשר עם הנתבעת, נתנה הנתבעת הוראת ביטול לכל יתר השיקים, כולל השיק מושא תיק זה. לטענתה, מאחר והנפרעת לא סיפקה לה כל סחורה של ברזל בגין השיק מושא תיק זה, קיים כישלון תמורה מלא בינה ובין הנפרעת. יתרה מכך, הנתבעת אינה אוחזת כשורה בשיק ואף לא בעד ערך, מאחר וקיים העדר תמורה מלא בגין השיק ונסיבות הגעתו של השיק לידיה מצביע על חוסר תום לב ועצימת עיניים מצידה של התובעת. לטענתה, התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק, שכן, היא לא נתנה לנפרעת תמורה בגין שיק זה, כך, שכישלון תמורה מתקיים הן ביחסים שבין הנתבעת לנפרעת והן ביחסים שבין הנפרעת לתובעת. יתרה מכך, אף אם נתנה התובעת לנפרעת ערך כלשהו בגין השיק, הרי משלא בדקה כשירותו של השיק ובררה האם ניתנה הוראה לביטול השיק, יש לקבוע כי התובעת פעלה בחוסר תום לב, בחוסר ניקיון כפיים ובעצימת עיניים.

דיון והכרעה

אין חולק, לפי המתואר בטיעוני הצדדים, כי התובעת לא הייתה צד קרוב וישיר לעסקת היסוד, שהצדדים לה הם הנתבעת והנפרעת. השאלה הטעונה הכרעה היא, האם התובעת הינה אוחזת כשורה בשיק. הוראת סעיף 28 (א) לפקודת השטרות קובעת כי:

" אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו

ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר

חולל לפני כן, אם אומנם חולל.

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא

היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה ".

הנתבעת מסרה את השיק לנפרעת וסמוך מאוד לאחר מכן, ביום 25/1/11, הסבה אותו הנפרעת לתובעת, מספר חודשים לפני מועד פירעונו, שחל ביום 15/6/11, כשהוא תקין ושלם לפי מראהו, והתובעת הציגה את השיק בבנק ביום 16/6/11, יממה לאחר מועד פירעונו כאמור. משכך, התנאים שבהוראת סעיף 28 (א)(1) הנ"ל התקיימו. עתה יש לברר האם התנאים המוסדרים בסעיף קטן (2) להוראת סעיף 28 (א) מתקיימים בעניינה של התובעת, היינו, האם התובעת קיבלה את השיק מהנפרעת בתום לב, בעד ערך וללא ידיעה כי זכות קניינה של הנפרעת בשיק פגומה.

מר עומר יעיש ( להלן – "יעיש" ), העד מטעם התובעת, ציין, בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי התובעת העוסקת בייצור ושיווק מוצרי בטון וטיט, וכי ביום 2/9/10 התקשרה היא בהסכם עם הנפרעת לאספקת מוצרי בטון וטיט, ובהתאם לכך סיפקה התובעת לנפרעת, החל מחודש נובמבר 2010 ועד לחודש מרס 2011, מוצרי בטון וטיט, בשווי כולל של 539,713 ₪, מתוכו שילמה לה הנפרעת כספים בסך כולל של 260,688 ₪, כולל השיק נשוא התביעה, שנמסר לתובעת ביום 25/1/11, ושבגינו הפיקה התובעת לנפרעת קבלה שמספרה 6823 ( סעיפים 6-13 לתצהיר ). עוד ציין מר יעיש כי, התובעת הסכימה לקבל את השיק מהנפרעת לאחר שבדקה אותו ונכחה לדעת כי הוא שלם ותקין לפי מראהו ואין עליו הגבלה או מחיקות כלשהן ( סעיף 14 לתצהיר ). בעדותו בפניי העיד מר יעיש כי:

" כיוון שאתה טוען שהשיק לא היה אמור להגיע לידיים אחרות חוץ מהנפרעת אז היתה רשלנות שלא נרשם ' למוטב בלבד. זאת הכוונה ברשלנות שציינתי ".

( עמוד 3 שורות 25-26 לפרוטוקול ).

טענתו הנ"ל של ב"כ הנתבעת, אותה ציין באוזני העד הנ"ל, לפיה, השיק לא אמור היה להימסר לגורם אחר מלבד הנפרעת, לא מבוססת ולא נתמכת בנימוק כלשהוא, שכן, סחירות השיק לא הוגבלה ברישום כלשהוא על גבי השיק, ולכן, כל גורם שלישי, המקבל את השיק מידי הנפרעת, כפי שעשתה התובעת כאן, לא אמור לדעת, מעיון בשיק, כי סיחורו הוגבל, משאין רישום על כך על גבי השיק עצמו.